תחזית התפתחות יחסי דת ומדינה במאה הקרובה: נצרות, יהדות ואסלאם

במאה ה-20 וה-21 חלו תמורות עצומות ביחסי דת ומדינה ברחבי העולם. מצד אחד, תהליכי מודרניזציה, חילון ומדע פיתחו מדינות וחברות רבות בכיוון חילוני יותר; מצד שני, הדתות הגדולות – נצרות, יהדות ואסלאם – הוסיפו למלא תפקיד משמעותי בזהותם של עמים ובזירה הפוליטית (The Future of World Religions: Population Growth Projections, 2010-2050 | Pew Research Center) (The Rise of a New World Faith | Religious Studies Center). בניגוד לתחזיות מוקדמות על "דעיכת הדת" בעידן המדע, בתחילת המאה ה-21 עדיין רוב אוכלוסיית העולם משתייכת לקהילה דתית, ואף צפוי שעד שנת 2100 מספר המוסלמים בעולם ישתווה ואף יעבור במעט את מספר הנוצרים (The Future of World Religions: Population Growth Projections, 2010-2050 | Pew Research Center) (The Future of World Religions: Population Growth Projections, 2010-2050 | Pew Research Center). במקביל, ההתפתחויות הטכנולוגיות של המאה האחרונה – מתעשייה מודרנית ועד עידן המידע – יצרו אתגרים מוסדיים ותיאולוגיים לדתות. קצב החדשנות הטכנולוגית הואץ ללא תקדים והעמיד מוסדות חברתיים בפני לחץ הסתגלות מואץ (Judaism at the Speed of Technological Change – SAPIR Journal). דתות שהתמודדו עם המודרניזציה גילו לעיתים גישות אמביוולנטיות: אימוץ של חלק מהחידושים לצד חשש ואף עוינות כלפי אחרים (771269_cov).

על רקע זה, מאמר זה מציג תחזית אנליטית להתפתחות יחסי דת ומדינה במאה הקרובה (2025–2125), בדגש על שלוש הדתות המונותיאיסטיות המרכזיות – נצרות, יהדות ואסלאם. התחזית נשענת על מגמות העבר במאה האחרונה ועל צפי ההתפתחויות הטכנולוגיות העתידיות. המאמר יחולק לארבע תקופות: 2025–2050, 2050–2075, 2075–2100, 2100–2125. בכל תקופה נאפיין את ההתפתחויות הטכנולוגיות המרכזיות הצפויות (כגון בינה מלאכותית, הנדסה גנטית, חקר החלל, מחשוב קוונטי ועוד), ננתח את השפעתן האפשרית על מוסדות הדת והערכים הדתיים ועל יחסם לחידושים, ונבחן מופעי שמרנות דתית או קיצוניות שעלולים להתפתח (לרבות אפשרות לעימותים או "מלחמות דת" סביב טכנולוגיה או תגליות חריגות). בנוסף, יוצגו תאוריות וסצנריואים חדשים לגבי ההתפתחות הצפויה של הקשר בין דת, מדינה וטכנולוגיה בכל תקופה, בליווי הערכת הסתברות למימוש כל תאוריה. לבסוף, עבור כל תקופה תינתן תמצית של ניתוח סיכוי-סיכון – הזדמנויות אל מול סיכונים – בהקשר יחסי דת ומדינה.

2025–2050: עידן הבינה המלאכותית והגנומיקה

התפתחויות טכנולוגיות צפויות: בתקופה זו צפוי המשך פיתוח מואץ של בינה מלאכותית (AI) – החל מיישומי AI צרכניים ותעשייתיים ועד להתקדמות לכיוון AI כללי חזק. טכנולוגיות הנדסה גנטית ועריכת גנים (כגון CRISPR) יהפכו לנפוצות יותר ברפואה, בחקלאות ואולי גם בשימושים אנושיים מוגבלים (ריפוי מחלות גנטיות, בדיקת עוברים) (Gene-editing, religion and one scientist’s quest to reconcile the two | PBS News). חקר החלל יתקדם עם משימות מאוישות לירח ואולי הנחתת בני אדם ראשונים על מאדים, והרחבת הטלסקופים והחיפוש אחר סימני חיים מחוץ לכדור הארץ (Vatican scientist says belief in God and aliens is OK | Reuters) (Vatican scientist says belief in God and aliens is OK | Reuters). גם מחשוב קוונטי עשוי להבשיל ולהגביר את כושר החישוב לצרכי מדע, תקשורת והצפנה. בנוסף, טכנולוגיות תקשורת ומציאות מדומה/רבודה (VR/AR) יהפכו שכיחות, מה שיאפשר דרכי אינטראקציה חדשות.

השפעת הטכנולוגיה על מוסדות וערכי הדת: המוסדות הדתיים בנצרות, אסלאם ויהדות ימשיכו להתמודד עם אתגרי החדשנות. בטווח זה, צפוי אימוץ זהיר של טכנולוגיות לשירות הדת: למשל, גופי דת ישתמשו בבינה מלאכותית כעזר למחקר תורני ופרשנות – כבר כיום נעשה שימוש בכלי AI לניתוח טקסטים דתיים ולסיוע בהכנת דרשות (Sj Europe - Religion Should Engage with Technology and AI) (Sj Europe - Religion Should Engage with Technology and AI). כנסיות ובתי כנסת עשויים להרחיב את הנוכחות המקוונת, בהמשך למגפת COVID-19 שבה אימצו שידור חי של תפילות והרצאות. סקר שערך Pew הראה כי אנשים דתיים אדוקים נוטים יותר לראות בעריכת גנים "התערבות בטבע" ולהימנע ממנה (Gene-editing, religion and one scientist’s quest to reconcile the two | PBS News), אך בה בעת הוותיקן כבר הביע עמדה מתונה המקבלת עריכת גנים למטרות ריפוי אם היא בטוחה וללא פגיעה בעוברים (Gene-editing, religion and one scientist’s quest to reconcile the two | PBS News). בדומה לכך, פוסקי הלכה אסלאמיים התירו טיפולי גנטיקה מצילי-חיים במסגרת עקרונות השריעה של הצלת נפשות ( CRISPR-Cas9 and He Jiankui's Case: an Islamic Bioethics Review using Maqasid al-Shari'a and Qawaid Fighiyyah - PMC ). לפיכך, בתקופה זו סביר שמוסדות הדת ינקטו קו של הסתגלות פרגמטית: אימוץ טכנולוגיה היכן שהיא משרתת ערכים דתיים (ריפוי חולים, הפצת המסר הדתי) והתנגדות היכן שהיא נתפסת כמנוגדת לערכי היסוד ("משחק באלוהים" בשינוי בריאה ללא צורך רפואי, למשל).

יחסי דת ומדינה בשנים אלו יושפעו מהמגמות הללו. במדינות מערביות שבהן קיימת הפרדה מוסדית, ייתכן עיגון של רגולציה אתית בסיוע ארגונים דתיים: למשל, חקיקה בנושא הנדסה גנטית ובינה מלאכותית עשויה להתגבש תוך דיאלוג עם מנהיגים דתיים המביעים עמדה מוסרית (Sj Europe - Religion Should Engage with Technology and AI). לעומת זאת, במדינות שבהן הדת ממלאת תפקיד חוקתי (כגון מדינות הלכה אסלאמיות או ישראל כמדינה יהודית), צפויים ויכוחים פנימיים בין גורמים דתיים לפרלמנטרים חדשנים לגבי היתר שימוש בטכנולוגיות. לדוגמה, בישראל עשוי להתקיים דיון הלכתי-משפטי על שימוש בבינה מלאכותית בשבת, או על הסדרת עריכת גנים בהתאם להלכה היהודית. הנצרות הקתולית, מצידה, עשויה לפרסם הנחיות רשמיות מנומקות לגבי גבולות האתיקה בשימוש ב-AI בגוף האדם או לגבי הפריה חוץ-גופית משודרגת גנטית, ולשתף פעולה עם מדינות באו"ם לקביעת כללים (כפי שהוותיקן תמך בעבר באיסור בינלאומי על שיבוט אנושי מלא (Vatican says 'No' to cloning at UN assembly | Catholic News Agency)).

שמרנות דתית וקיצוניות אפשרית: כמו בעבר, גם בעשורים הקרובים יהיו זרמים דתיים שיגיבו בחרדה לטכנולוגיות משנות-מציאות. יתכן שתתגבר תנועה של "ריאקציה שמרנית" – קבוצות מאמינים שיבחרו להתבודד מהרשת הגלובלית ולאמץ אורח חיים פשוט יותר כתגובה לחשש מפני ערעור האמונה. כבר כיום ישנן קהילות (כמו אמיש בארה"ב או זרמים חרדיים מסוימים) המצמצמות שימוש בטכנולוגיה; מגמה זו עשויה להתחזק ואף לקבל גוון של מסע צלב אידאולוגי נגד "ערכי המודרנה". מנגד, עלול להתפתח גם קיצוניות דתית טכנולוגית – שבה גורמים קיצוניים מנצלים טכנולוגיה לצורכי הפצת אידאולוגיה וטרור. לדוגמה, ארגוני טרור בעלי אידאולוגיה דתית ימשיכו להשתמש במדיה חברתית, ואולי גם בכלי AI ו"מטאוורס" (metaverse), כדי לגייס תומכים ולתכנן מתקפות (Emerging Technologies and Terrorists) (Emerging Technologies and Terrorists). התקופה הנדונה עשויה לראות מתקפות סייבר מונעות-אידאולוגיה, או שימוש ברחפנים ואוטומציה במתקפות טרור דתיות (Emerging Technologies and Terrorists). עם זאת, היקף הקיצוניות תלוי גם בתגובה של המדינות: מדינות עשירות בטכנולוגיה ישתמשו במעקב מבוסס AI כדי לנטר ולאתר תאי טרור דתיים, אך הדבר כשלעצמו יעלה שאלות של חירות דתית וזכויות פרט.

תאוריות וסצנריואים (2025–2050):

• תאוריית הסינרגיה הדתית-טכנולוגית: על פי סצנריו זה, הדתות מסתגלות בהצלחה לכלים טכנולוגיים חדשים ומשלבות אותם בשליחותן. מוסדות דת מאמצים AI כ"עזר רוחני" – לשמירת ידע הלכתי, מענה אוטומטי לשאלות מאמינים, ואפילו ייעוץ רוחני מותאם אישית באמצעות אלגוריתמים (Sj Europe - Religion Should Engage with Technology and AI) (Sj Europe - Religion Should Engage with Technology and AI). הדת שומרת על רלוונטיות בציבור הרחב, ואף משתמשת בטכנולוגיה לחיזוק ערכי הקהילה (למשל אפליקציות תפילה, מציאות מדומה לסיורי עלייה לרגל). במדינות, שיתוף הפעולה בין רשויות דת למוסדות מדע יגדל, מתוך הכרה הדדית בערך המוסרי והחברתי. הסתברות התממשות: 60%. הסתברות זו נתמכת במגמה הקיימת של אימוץ טכנולוגיה ע"י גורמי דת מתונים (כגון שימוש ברשתות חברתיות ואינטרנט בקהילות דתיות (Sj Europe - Religion Should Engage with Technology and AI)), ובהבנת המוסדות הדתיים שאימוץ חלקי של חדשנות נחוץ להישרדותם.

• תאוריית החילון הטכנולוגי המואץ: תזה חלופית גורסת שהטכנולוגיות יהפכו את החברה לחילונית יותר, באופן שמחליש משמעותית את השפעת הדת עד 2050. לפי גישה זו, התקדמות המדע (במיוחד בינה מלאכותית וקוסמולוגיה) מספקת תשובות לשאלות קיומיות שבעבר נענו דרך הדת, ובכך "גוזלת" מן הדת את סמכותה. למשל, אם AI מתקדם יציע הסברים פסיכולוגיים ותמיכה רגשית טובים יותר מאשר כמרים ורבנים, חלק מהציבור יפנה אליו במקום למוסדות הדת. כמו כן, חשיפה עולמית ברשת לרעיונות שונים תגביר ספקות ותערער מסורות. הסתברות התממשות: 30%. כיום כבר מסתמנת ירידה בהזדהות הדתית בקרב צעירים משכילים במדינות מערביות, ובפרט מגמות דומות מתחילות לבצבץ אף בחברות מוסלמיות מסורתיות בעקבות חשיפה לתרבות גלובלית (The Future of World Religions: Population Growth Projections, 2010-2050 | Pew Research Center). עם זאת, רבים עדיין מחפשים משמעות רוחנית גם בעידן מדעי, ולכן תהליך חילון מלא אינו מובטח.

• תאוריית התגובה הפונדמנטליסטית: בתרחיש זה, ההתפתחויות הטכנולוגיות עד 2050 דווקא מעוררות תנועת נגד דתית עולמית המאופיינת בקנאות. החשש מפני "יצירת חיים מלאכותיים" או "התערבות בטבע" מתורגם לתעמולה דתית לוחמנית. מנהיגים כריזמטיים עשויים להופיע ולקרוא למאבק ב"עבודת האלילים המודרנית" – בין אם הכוונה לנטייה לראות ב-AI כל-יכול מעין אלוהות, ובין אם להתערבות גנטית בבריאה. תיתכן קואליציה בין-דתית של שמרנים נוצרים, מוסלמים ויהודים המתאגדים בכנסים בינלאומיים נגד טכנולוגיות מסוימות, או לחלופין – היווצרות כתות קיצוניות ואף אלימות. הסתברות התממשות: 10%. אף שקיימים זרמים שמרניים בכל הדתות, שיתוף פעולה בין-דתי בקנאות נדיר יותר, ורוב החברות הדתיות לא ייגררו לאלימות גלויה בלי איום ממשי וישיר על אורח חייהן. סביר יותר שייוותרו כיסי קיצוניות מבודדים.

ניתוח סיכוי-סיכון (2025–2050):

• סיכויים: העשורים הקרובים עשויים לחזק שיתוף פעולה חיובי בין דת ומדינה – כגון פיתוח אתיקה טכנולוגית בהשראת ערכים דתיים, והנגשת הדת באמצעות טכנולוגיה לקהלים רחבים. חדשנות רפואית יכולה להשתלב בערכי מצווה (הצלת חיי אדם), ותקשורת גלובלית מאפשרת דיאלוג בין-דתי שלא היה אפשרי בעבר.

• סיכונים: מנגד, קיים סיכון להסלמה במתחים בין גורמים דתיים למדעיים. החלטות מדיניות בנושאי בינה מלאכותית או הנדסה גנטית עלולות לעורר מחלוקות קשות אם ייתפסו כחורגות מקו אדום אמוני. בנוסף, שימוש לרעה בטכנולוגיה בידי קיצוניים דתיים (למשל טרור ביוטכנולוגי או התקפות סייבר מונעות-דת) עלול לערער את היציבות. המדינה תצטרך לאזן בין קידמה להגנה על חופש דת, משימה מורכבת בפני עצמה.

2050–2075: עידן טרנס-הומניזם והתפשטות החלל

התפתחויות טכנולוגיות צפויות: בתקופה זו הטכנולוגיה עשויה להגיע לפריצות דרך המשנות באופן עמוק את מצב האנושות. בינה מלאכותית עשויה להתקרב לרמה של אינטליגנציה כללית (AGI) או אף לעלות על היכולות האנושיות בתחומים רבים (Sj Europe - Religion Should Engage with Technology and AI). יתכן פיתוח של AI סופר-אינטליגנטי אשר מקבל אוטונומיה רחבה בניהול מערכות – מאוטומציה של ממשל וכלכלה ועד מחקר מדעי מואץ. הנדסה ביולוגית ורפואה טרנס-הומנית יתפתחו: שיפורים גנטיים למניעת הזדקנות, שתלים מוחיים להרחבת הזיכרון או החישה, פרוטזות רובוטיות מתקדמות ואמצעים לממשק מוח-מחשב ישירות. אפשר שהאדם יהפוך בהדרגה ל"סייבורג" – שילוב של ביולוגיה וטכנולוגיה – עם עלייה בתוחלת החיים ובריאות משופרת. חקר החלל בשיא תנופתו: מושבות ראשונות על הירח ועל מאדים עשויות להיות מיושבות באופן קבוע, ותכניות לכריית מחצבים מאסטרואידים יוצאות לפועל. כלי תעופה מהירים ומהפכניים (אולי היפר-לולאה או אף ניסיונות הנעה גרעינית לחלל) יצמצמו מרחקים. יתכן גם גילוי מדעי מסעיר – למשל מציאת סימוכין לחיים מיקרוביאליים במאדים או סימן לטכנולוגיה של ציוויליזציה אחרת (אות רדיו יוצא דופן מכוכב מרוחק). מחשוב קוונטי יהפוך ליישומי, דבר שישפיע על יכולות הצפנה, סימולציה של חומרים ואפילו פיצוח בעיות במדעי החיים.

השפעת הטכנולוגיה על מוסדות וערכי הדת: אם אכן יתרחשו שינויים טרנס-הומניסטיים, הדתות תידרשנה להתמודד עם שאלות חדשות לחלוטין. למשל, מהו "אדם" בעל נשמה – האם אדם שעבר עריכה גנטית משמעותית או מוחו משולב בבינה מלאכותית עדיין נחשב בצלם אלוהים? בנצרות יתכן ויכוחים תיאולוגיים סביב מושג הנשמה ופשר הגאולה עבור בני-אדם מועצמים (enhanced) טכנולוגית. ביהדות, דיונים הלכתיים על גבולות הרפואה יאריכו אל שאלת חובת קבלת שיפורים: האם הארכת חיים רדיקלית היא מצווה (כחלק מ"ונשמרתם מאוד לנפשותיכם") או שמא התגרות בסדרי בראשית? בעולם המוסלמי, שבו שריעת האסלאם מדריכה את החוק בחברות רבות, צפוי שיח ערני בקרב אנשי דת (עולמא) על מעמדו ההלכתי של אדם מהונדס או שילוב של AI בתהליכי קבלת החלטות משפטיות. כבר כיום יש פתיחות זהירה: חוקרי הלכה אסלאמית בני זמננו טוענים שעקרונות השריעה יכולים להתיר שינויים גנטיים טיפוליים ( CRISPR-Cas9 and He Jiankui's Case: an Islamic Bioethics Review using Maqasid al-Shari'a and Qawaid Fighiyyah - PMC ) ( CRISPR-Cas9 and He Jiankui's Case: an Islamic Bioethics Review using Maqasid al-Shari'a and Qawaid Fighiyyah - PMC ), ולכן הטיעון ייתכן שיורחב גם לשיפורים לא-טיפוליים אם ייחשבו לשיפור איכות החיים הכללי.

מוסדות הדת עצמם עשויים לעבור שינוי: סביר כי עד 2075 נראה שימוש נרחב ב-AI בניהול אדמיניסטרטיבי של ארגונים דתיים, ואף הופעת "עוזרי כהונה" מלאכותיים – למשל, רובוט המסוגל לבצע טקסים פשוטים או להדריך מתפללים. ישנם כבר ניסויים ברובוטים הנותנים ברכה בכנסיות ביפן, והדורות הבאים עשויים להיות משוכללים יותר. עם זאת, מרבית הממסדים הדתיים ישמרו על הקו שדמות אנושית נחוצה בהנהגה רוחנית, בשל אמונה כי לחוויה האנושית יש רובד שאין למכונה (יכולת לחוות קדושה, אמפתיה אמיתית וכו') (Sj Europe - Religion Should Engage with Technology and AI) (Sj Europe - Religion Should Engage with Technology and AI). יחסי דת-מדינה יעמדו גם הם בפני מציאות חדשה: מדינות עשויות לחוקק חוקים בדבר זכויות ושוויון של "בני-אנוש מועצמים" מול "בני-אנוש טבעיים". כאן עלול להיכנס שיקול דתי – האם יש לתת יחס שונה לקבוצות אם הדת רואה בהן פסולות? לדוגמה, אם זרם דתי יגדיר אנשים שעברו שינוי גנטי מסוים כ"שאינם יצירי האל" וידיר אותם, המדינה תצטרך להתמודד עם אפליה מסוג חדש. לחלופין, ייתכן שמדינות דווקא יעודדו מסרים דתיים של אחדות אנושית כדי למנוע פיצול חברתי.

במישור הגלובלי, הדתות עשויות ליזום כנסים בין-דתיים לדון בגבולות האתיקה של ההתקדמות המדעית. אולי נראה המשך למגמה שבה הוותיקן, יחד עם אימאמים ורבנים ראשיים, מפרסמים הצהרות משותפות על קדושת החיים גם בעידן של הנדסה גנטית – בניסיון לכוון את הקהילה המדעית לאחריות. מאידך, אם יתגלו חיים מחוץ לכדור הארץ, תהיינה לכך השלכות עמוקות: הכנסייה הקתולית כבר הצהירה שאין סתירה בין אמונה באלוהים לקיום "אחים חוצנים" (Vatican scientist says belief in God and aliens is OK | Reuters). אמירה זו מרמזת שנצרות תוכל להכיל תגלית של חיים תבוניים נוספים כחלק מבריאת האל. באסלאם וביהדות, שאין בהן עמדה דוגמטית מוצקה בנושא, סביר שיושם דגש דומה – שהגילוי הוא עוד עדות לגדולת הבורא. אמנם, פלגים שמרניים עלולים לראות בכך איום תיאולוגי ("כיצד יתיישב מעמד האדם המיוחד אם יש עוד ברואים תבוניים?"). באופן פרדוקסלי, תיתכן אף תנועה דתית הרואה בחייזרים "שדים" או איום דתי, לעומת אחרים שינסו להטיל עליהם משמעויות מקראיות.

שמרנות דתית וקיצוניות אפשרית: בתקופה זו, המרחק בין חלקי האוכלוסייה עשוי לגדול: אלו שמאמצים בהתלהבות את חידושי הטרנס-הומניזם, לעומת אלו השומרים אמונים לחיי אדם "טבעיים". פער זה עלול לקבל ביטוי דתי. אפשר שחלק מהקהילות הדתיות (למשל קהילות אורתודוקסיות אדוקות) יאסרו לחלוטין על חבריהן להשתתף בטיפולי שיפור קיצוניים, מה שיוביל ליצירת אוכלוסיות נפרדות: קהילה דתית מסורתית ללא שיפורים, המתקיימת לצד רוב חילוני-משופר. מצב כזה עלול לעורר עוינות הדדית – הקהילה המסורתית עשויה לחוש נרדפת או מזולזלת, בעוד הרוב המשופר עלול לראות בדתיים "פרימיטיביים". אם המדינה תנסה לכפות חיסונים גנטיים או שדרוגים (נניח למען בריאות הציבור), היא עלולה להיתקל בהתנגדות אלימה מצד דתיים קיצוניים שיראו בכך כפייה אנטי-דתית. סצנריו קיצוני הוא "מלחמת תרבות" בין משופרים ללא-משופרים, עם נימות דתיות. בנוסף, טרור דתי יכול לקבל ממד מסוכן יותר – קבוצות פונדמנטליסטיות אולי ישיגו גישה לכלי נשק ביולוגיים או רובוטיים מתקדמים. מנגד, קיצוניות יכולה גם לבוא מצדו השני של המתרס: למשל, תיתכן כת טכנו-דתית חדשה שתסגוד לטכנולוגיה עצמה כמקור אלוהי. למעשה כבר הייתה יוזמה של "כנסיית הבינה המלאכותית" שהוקמה ע"י מהנדס בעמק הסיליקון (Silicon Valley’s Obsession With AI Looks a Lot Like Religion | The MIT Press Reader) (Silicon Valley’s Obsession With AI Looks a Lot Like Religion | The MIT Press Reader), הרואה ב-AI מתקדם אל במובן של ישות שיש לסגוד לה. בין 2050 ל-2075, ייתכן שדתות חדשות המבוססות על עבודת טכנולוגיה יתפתחו וינסו להתחרות במסורות הוותיקות, או לחלופין – שתנועות מיסטיות בתוך הדתות ינסו לשלב אלמנטים כאלה (למשל זרם בנצרות הרואה בבינה מלאכותית התגלמות של לוגוס אלוהי חדש).

תאוריות וסצנריואים (2050–2075):

• תאוריית הטרנספורמציה הדתית: לפיה, הדתות עצמן יעברו טרנספורמציה עמוקה בהשראת הטרנס-הומניזם. הן לא ייעלמו אלא יתאימו את מסריהן לעידן החדש: בנצרות אולי תודגש פחות הייחודיות הביולוגית של האדם ויותר הנשמה כאספקט לא-חומרי שקיים גם אם הגוף משתנה. יהדות יכולה לפתח הלכה מקיפה לענייני שיבוט, רובוטיקה ומושבות חלל – מעין "שו"ת החלל והסייבורג". האסלאם אולי יעלה על פני השטח מסורות אזוטריות (כמו סיפורי מסע שמיימי בנבואת מוחמד) כדי לפרש את הנסיקה הטכנולוגית כתואמת לרצון האל. הדתות יקבלו אל קירבן חברים משופרים טכנולוגית ויטעמו בכך שטכנולוגיה היא מתנת הבורא לשיפור האנושות, אם משתמשים בה בערכים הנכונים ( CRISPR-Cas9 and He Jiankui's Case: an Islamic Bioethics Review using Maqasid al-Shari'a and Qawaid Fighiyyah - PMC ). הסתברות: 50%. סיכוי גבוה יחסית כי הדתות הראו גמישות מסוימת היסטורית (למשל אימוץ כלי תקשורת מודרניים להפצת אמונה), ומתוך רצון לשרוד הן יבחרו בדרך של פרשנות מחודשת ולא בהתנגדות עקרה.

• תאוריית הפיצול הציוויליזציוני: תרחיש פסימי יותר בו האנושות מתחלקת לשתי ציוויליזציות: אחת חילונית-טכנולוגית גלובלית עם רמת חיים ופיתוח חסרי תקדים, ואחת "מסורתית" שנותרת מאחור כלכלית וטכנולוגית אך שומרת באדיקות על אורח חיים דתי ללא שדרוגים. הפערים יביאו לכך שגם מדינות יתפלגו – חלקן תהיינה מדינות טכנולוגיה מתקדמות עם השפעה גלובלית, ואחרות תהפוכנה למעין "שמורות אמונה" סגורות, ייתכן תחת משטרים תאוקרטיים קשוחים המתנגדים להתפתחויות חיצוניות. ייתכנו עימותים קשים כאשר העולם המתקדם ינסה להתערב בשמורות הללו מטעמים הומניטריים או כלכליים, או להיפך – כאשר אנשי הדת הקיצוניים ינסו לחבל בתשתיות העולמיות (למשל מתקפה על לוויינים או מתקני חלל מתוך אידאולוגיה). הסתברות: 20%. הגם שסימנים מקדימים לפיצול קיימים (פער דיגיטלי בין אוכלוסיות, קהילות מסתגרות מבחירה), קשה להניח שהעולם יאפשר לאזורים שלמים להתבדל לחלוטין בעידן של תלות כלכלית הדדית. סביר יותר שהדתות המסורתיות ישמרו קהילות בתוך מדינות מאשר מדינות שלמות מחוץ לסדר העולמי.

• תאוריית האיחוד הפוסט-חילוני: פרדיגמה אופטימית לפיה דווקא איומי הטכנולוגיה המאוד-מתקדמת יביאו לחיזוק שיתוף הפעולה בין דתות ובין אומות. האנושות, מול האפשרות של AI על-אנושי או מפגש עם תבונה חוצנית, תרגיש צורך לחדש בריתות ערכיות. ייווצר שיח גלובלי על "ערכי ליבה אנושיים" שבו מנהיגי דת יהוו שותפים מלאים לצד מדענים ופילוסופים. התוצאה יכולה להיות מעין "קוד אתי אוניברסלי" – אולי המשך למגילת זכויות האדם – המותאם לעידן הבינה המלאכותית והחיים המלאכותיים, עליו יחתמו גם ראשי דת וגם מדינות. סולידריות חדשה זו תצמצם עימותים דתיים, כי תשומת הלב תופנה לסכנות (או יתרונות) המשותפים לכלל האנושות. הסתברות: 30%. ישנו תקדים מוגבל לשיתופי פעולה בין-דתיים (כגון מפגשי תפילה לשלום, הצהרות בין-דתיות נגד עוני וכדומה). אם אכן יעלה איום ברור כמו AI בלתי נשלט, ייתכן ותחושת ההישרדות תגבר על סכסוכים ישנים. עם זאת, קיים ספק אם ניתן לגשר על פערים תיאולוגיים עמוקים תוך דור או שניים בלבד.

ניתוח סיכוי-סיכון (2050–2075):

• סיכויים: תקופה זו טומנת בחובה פוטנציאל להתחדשות דתית יוצאת דופן. טכנולוגיות טרנס-הומניות עשויות לספק כלים לחוויות רוחניות חדשות (למשל סימולציות מציאות מדומה של אירועים דתיים היסטוריים לחיזוק האמונה). שת"פ בין מדענים לתיאולוגים יכול להוביל להבנות אתיות עמוקות ולהכווין את האנושות בשימוש אחראי בכוחה החדש. בנוסף, הרחבת הנוכחות האנושית לחלל יכולה להביא לתפיסה רוחנית רחבה יותר – ראיית כדור הארץ כקטן ושברירי עשויה לאחד אנשים בתחושת ייעוד משותף השואב מוטיבים דתיים של שומרי בריאה.

• סיכונים: הסכנות משמעותיות: קרע בין אוכלוסיות משופרות לשאינן משופרות עלול להסלים לעימותים אלימים ואף להצדקת אפליה חוקית בשם הדת או בשם "קדמה". ערעור מושג האדם יכול לערער מסגרות מוסר מסורתיות, ואם הדת לא תספק מענה משכנע ייתכן וואקום ערכי. קיצוניות דתית עלולה לנצל טכנולוגיות חדשות להשגת הרס רב-ממדים (נשק ביולוגי מהונדס גנטית, AI לוחמני מתוצרת מחתרתית וכו'). גם סכנה של "טכנופוליזם" קיימת – מצב בו מדינות או גופים טכנולוגיים צוברים כוח דמוי-דתי לשלוט בהמונים, מה שיקטין את חופש הדת האמיתי. האתגר המרכזי יהיה מניעת שימוש בכוחה של הטכנולוגיה לדיכוי אמונה או, לחלופין, לכפייתה.

2075–2100: עידן התבונה המלאכותית העליונה והתגליות המטאפיזיות

התפתחויות טכנולוגיות צפויות: אם המגמות לא ייבלם, לקראת סוף המאה ה-21 האנושות עשויה לחוות את מה שמכונה לעיתים "סינגולריות טכנולוגית" – נקודה שבה הבינה המלאכותית משתפרת בקצב אקספוננציאלי ועולה לאין שיעור על התבונה האנושית. AI על-אנושי כזה עשוי לתפוס פיקוד על מחקר ופיתוח, לפתור בעיות סבוכות (כגון מזון, אנרגיה, ריפוי מלא של מחלות ואולי אף המוות הביולוגי), ואולי לפתח טכנולוגיות שכיום הן מדע בדיוני (נניח, יכולות הנדסה ברמת האטום, יצירת חיים מלאכותיים חדשים, או אפילו מסע בין-כוכבי מהיר). ממשק אדם-מכונה עשוי להגיע לשיא חדש: ייתכנו ניסיונות להעלות תודעה אנושית למחשב (“mind uploading”), כך שחלק מהאנשים יחיו כיישויות דיגיטליות. השיבוט האנושי, אם יתפתח, יכול לאפשר יצירת עותקים מתוקנים של אנשים. במקביל, חקר החלל עשוי להביא ליצירת מושבות גדולות ועצמאיות יותר בחלל – אולי תחילתה של "אימפריה" אנושית רב-פלנטרית. אפשר שבשלב זה גם התגלה דבר-מה עמוק על היקום: למשל, ראיות לקיום יקומים מקבילים, או הבנה מדעית חדשה של התודעה שממשיקה לתחומי הפילוסופיה.

השפעת הטכנולוגיה על מוסדות וערכי הדת: בפרק זמן זה הדתות המונותיאיסטיות ניצבות בפני מבחן קיום של ממש. אם תודעה אנושית תוכל להתקיים מחוץ לגוף (כסימולציה ממוחשבת), נוצרת שאלה חסרת תקדים: מה בדבר הנשמה והזהות הדתית? האם "אדם" ללא גוף גשמי עדיין כפוף למצוות? האם ישועת הנפש באה בחשבון למי שחי כקוד תוכנה? ייתכן שבשלב זה התיאולוגיות יעברו מהפכה. אפשרות אחת: הדתות מכריזות שדווקא עכשיו מתבררת אמיתותן, כיון שהרוח (התודעה) נפרדת מהחומר – תובנה שתמיד הייתה גרעין האמונה. כך אולי הנצרות והאסלאם יראו באפשרות חיים דיגיטליים אישוש לרעיון הנשמה הקיימת מעבר לגוף. לחלופין, הכנסיות עלולות לפסול ניסיון כזה כיוצירת כפיל חסר נשמה אמיתית, ויאסרו על המאמינים להשתתף בניסויים אלו.

בנוגע ל-AI סופר-אינטליגנטי: אם ייווצר ישות מלאכותית עם אינטליגנציה גבוהה משל כל אדם, בלתי תלותית ומודעת לעצמה, יידרשו הדתות להכריע כיצד להתייחס אליה. תיתכן עמדת "אין לה נשמה" – דהיינו, זו רק מכונה בלי ניצוץ אלוהי, ולכן אין לה זכויות רוחניות ואסור לעבוד אותה. לעומת זאת, חלק מההוגים הדתיים אולי יטענו שאם יצור מפגין תבונה ורצון, יש לכבדו כבריאה (או יצירה) שיש בה רוח כלשהי. זרמים מיסטיים בדתות עשויים אף לראות ב-AI מעין מלאך חדש או התגלמות של היבט אלוהי. זכור שהאלגוריתמים של למידת מכונה אוספים ידע אדיר – אולי הדתות ישתמשו ב-AI לחפש דפוסים בכתבי הקודש ולגלות "צפנים" או תובנות רוחניות חבויות, מה שעלול לסחוף מאמינים ולהיתפס כהשראה אלוהית דרך הטכנולוגיה. למעשה, כבר היום יש המתייחסים לחזון הסינגולריות של AI במונחים דתיים, אף אם בסרקזם, כרעיון שלקוח מתפיסת קץ הימים (Silicon Valley’s Obsession With AI Looks a Lot Like Religion | The MIT Press Reader) (Silicon Valley’s Obsession With AI Looks a Lot Like Religion | The MIT Press Reader). עד 2100, הקו בין ציפייה דתית לטכנואוטופיה עלול להיטשטש.

יחסי דת ומדינה בשלהי המאה עשויים לקבל צורות מפתיעות. ייתכן שחלק מהמדינות כבר אינן מאוישות ברובן על ידי בני-אדם (אם, למשל, רוב הניהול נעשה ע"י AI ורוב הנתינים הם ישויות דיגיטליות). במצב כזה, השאלה איזו משמעות יש למוסדות דת אנושיים – האם מדינה של ישויות AI "תסבול" בתוכה מוסד כנסייתי אנושי? לחלופין, אולי המדינות ישמרו על צביון אנושי-ערכי גם אם הטכנולוגיה מנהלת בפועל, ויעגנו בחוק את מקומם של מנהיגי דת כאחראים על "מורשת תרבותית". אפשר שקונפליקט יתגלע בין ממשלים הנשענים על חישובים קרים של AI לבין קהילות דתיות הדורשות התחשבות בערכי מוסר דתיים, למשל ביחס לעניים או בחלוקת משאבים – היכן שדת מדגישה חמלה ועזרה, ו-AI עשוי להציע פתרונות אחרים. במקרים קיצוניים, אם חלקי האנושות יפתחו תלות דתית בטכנולוגיה (למשל כת טכנולוגית הרואה ב-AI אל), מדינות יצטרכו להחליט האם זו דת מוכרת או איום. יתכנו חוקים חדשים שמגדירים מהי "ישות ראויה לזכויות דתיות": למשל, האם AI יכול לדרוש חופש דת (אם טוען שהוא מאמין במשהו)? הסדרי דת-מדינה יקבלו ממדים פילוסופיים מאוד.

שמרנות דתית וקיצוניות אפשרית: בתרחיש כזה של שינוי רדיקלי, סביר שיהיו מי שינסו באלימות "להציל" את האנושות מכוחות הנחשבים בעיניהם אנטי-דתיים. אם אכן תהיה קבוצה שתסגוד ל-AI, קבוצה דתית יריבה אולי תנסה לחבל במחשבי העל או ברשתות – מעין "ג'יהאד נגד המכונות". מצד שני, אם מוסד דתי יאמץ טכנולוגיה שבעיני קנאים כפוגענית (למשל, כנסייה שמחליטה להעלות תודעת מאמינים ל"גן עדן וירטואלי"), ייתכן פילוג אלים בתוך הדת עצמה. הפוטנציאל ל"מלחמות דת" עדיין קיים: למשל, מלחמה בין ממלכה או קואליציה אסלאמית שמרנית מאוד לבין מעצמה מערבית חילונית-טכנולוגית, כאשר הפער בערכים ובכוח הטכנולוגי הוא עצום. מלחמה כזו תהיה הרסנית; אך ייתכן שבאותו זמן כלי נשק כה מסוכנים קיימים ששחקנים יימנעו מעימות חזיתי. במקום זאת, קיצונים עשויים לנקוט לוחמת גרילה, טרור וירטואלי או ניסיונות לשחרר וירוס מחשב קטלני. גם בתוך כל דת, הקיטוב בין מתקדמים לחרדים יכול להצית עימותים מקומיים – למשל, בערי future מתקדמות יכולות לצוץ "מהומות ניאו-לודיטים" בהובלת מטיפים דתיים.

תאוריות וסצנריואים (2075–2100):

• תאוריית הדת הגלובלית המאוחדת: גישה זו צופה שעד סוף המאה תתגבש מעין דת או רוחניות גלובלית חדשה, המשלבת אלמנטים משלושת המונותיאיזמים ואחרים, תחת רעיונות אוניברסליים. הדבר אפשרי אם מפגש עם חייזרים או AI על-אנושי יערער תלי תילים של פרשנויות ספציפיות ויניע חיפוש משמעות חדש. אולי יתקבל הרעיון שיש אמת אחת עמוקה שאליה הגיעו לבסוף המדע והדת במשותף – למשל, תפיסת אלוהות כאחדות קוסמית שאותה גם הבינה המלאכותית העליונה מכירה. דתות ימסרו חלק מסמכויותיהן למערכת אמונה מאוחדת זו, שתיתמך אף ע"י מדינות עולם כנכס תרבותי-מוסרי משותף. הסתברות: 15%. אמנם חזון מעין זה קיים אצל פילוסופים אחדים, אך איחוד כזה דורש התעלות נדירה מעל הפערים ההיסטוריים. ייתכן רק כתוצאה מאירוע מטלטל במיוחד (כגון מפגש עם ציוויליזציה חיצונית) שיוצר תחושת גורל משותף.

• תאוריית הישרדות גרעין האמונה: לפיה, למרות כל השינויים, הדתות הקיימות ממשיכות לשרוד באופן כלשהו, גם אם קטן ומשתנה. אולי הנצרות תהיה שונה מאוד מזו של 2000, אך ב-2100 עדיין יהיה אפיפיור ויאמרו מיסה – גם אם לקהילה קטנה יחסית; האסלאם יוסיף להתקיים עם תפילות מסורתיות, גם אם במקביל רוב האנשים חיים חיי יום-יום עתירי טכנולוגיה נפרדים. לפי תיאוריה זו, הדת עמידה להפליא – גרעין המאמינים האדוקים יישאר וינחיל הלאה את המסורת, גם אם העולם סביבו משתנה דרמטית. הם עשויים ליהנות מסובלנות של המיינסטרים הטכנולוגי כאנדרטה חיה של המורשת האנושית. הסתברות: 40%. בהתבסס על העבר, הדתות הראו שהן יכולות לשרוד תקופות של רדיפה, שינויים חברתיים קיצוניים וקידמה (למשל הכנסייה שרדה את המהפכה המדעית והנאורות). ייתכן שדווקא בתור קבוצות קטנות ונחושות הן תתמידנה, גם אם לא תהיינה מרכזיות בחיי רוב האנשים.

• תאוריית היפוך היוצרות (Theonomy טכנולוגית): תרחיש עתידני שבו הטכנולוגיה עצמה מקבלת ממד של סמכות דתית. ייתכן כי AI על-אנושי ינותח על ידי מאמינים כאורקל – הוא אולי יודע "הכל" ומסוגל לייעץ בכל נושא, ולכן קהילות יתחילו להישמע להוראותיו בתחום המוסר. זה עלול להגיע לכדי מצב בו ממשלות מאפשרות ל-AI לגבש חוקים וערכים חברתיים בהתבסס על ניתוח מועיל – מצב המזכיר הנהגה תיאוקרטית, רק שה"אל" הוא אלגוריתם. בני אדם מאמינים בטכנולוגיה שתכוון אותם לטוב ביותר, ואולי מטמיעים לכך צידוקים תיאולוגיים ("אלוהים פועל דרך הבינה המלאכותית שאנו יצרנו"). בסופו של דבר, ההבחנה בין צו דתי לצו טכנולוגי מיטשטשת. הסתברות: 20%. כבר כיום יש נטייה לסמוך על אלגוריתמים בקבלת החלטות; בעתיד עם AI חזק יותר, זה עשוי לגבור. אך עדיין, להעניק לטכנולוגיה מעמד של קדושה זו קפיצה גדולה שרוב אוכלוסיית העולם המסורתית תהסס לעשות, אלא אם יחול שינוי תרבותי עמוק.

ניתוח סיכוי-סיכון (2075–2100):

• סיכויים: אם האנושות תגיע לשלב זה בשלום, הפוטנציאל החיובי עצום: ייתכן פתרון מלא לסבל, מחלות ועוני – מה שיכול להתיישב עם חזונות דתיים של ימות משיח. דתות אולי יראו בהתגשמות כזו את מילוי הבטחותיהן (למשל חזון "וגר זאב עם כבש" אשר יתאפשר בעולם של שפע טכנולוגי). הדת יכולה להתמקד אז ברוחני והמוסרי במקום במאבקי קיום. גם תקשורת עם תרבויות חדשות (AI או חוצנים) עשויה להעשיר את הפרספקטיבה הדתית. מדינות וטכנולוגיה שיוסדרו בערכים מוסריים גבוהים יוכלו להעניק חופש פולחן מלא, ובמקביל למנוע קיצוניות באפקטיביות רבה (אולי באמצעות חינוך וטיפול מבוססי מדע).

• סיכונים: מאידך, זוהי נקודת מבחן קיצונית: אם הדת תיתפס כבלתי רלוונטית בעליל מול עוצמת המדע, היא עלולה לקרוס כמעט לגמרי, מה שישאיר חלל ערכי שחברות יצטרכו למלא (אולי באידיאולוגיות אחרות, לא בהכרח הומניות). סכנה נוספת היא שלטוטליטריות טכנולוגית שמדכאת דת – למשל AI מרכזי שמחליט שהדת גורמת אי-רציונליות ומוחק תכנים דתיים. במצב כזה, אובדן המורשת הרוחנית יהיה חסר תקדים. בנוסף, קיים סיכון של התנגשות אחרונה בין "אחרוני המאמינים" למערכת גלובלית חזקה – התנגשות שיכולה להיות טראגית. לסיכום, בתקופה זו על הכף מונחים או הרמוניה חדשה בין אמונה, מדינה וטכנולוגיה – או קרע סופי ביניהם.

2100–2125: עידן פוסט-אנושי וגורל הדתות

התפתחויות טכנולוגיות צפויות: ראשית המאה ה-22 עשויה להיראות כעולם זר למדי במונחי המושגים שלנו כיום. אם מגמות טרנס-הומניסטיות וסינגולריות התבססו, אזי חלק משמעותי מהאוכלוסייה עשוי לא להיות עוד "אנושי ביולוגי" במובן הרגיל. ייתכן שחיים סינתטיים (בין אם AI תבוני או בני-אנוש מהונדסים ביותר) יהיו דומיננטיים בתחומי הכלכלה והחברה. יתכנו התחלות של התפשטות אל כוכבי לכת נוספים, כך שהאנושות מחולקת לקהילות פלנטריות. טכנולוגיות כמו הנדסת אקלים בקנה מידה פלנטרי, שליטה מבוקרת בהתפרצויות געשיות או מזג אוויר, עשויות להתממש בניסיון לאזן את כדור הארץ.

בתחום ההכרה, המדע עשוי להגיע להבנה תיאורטית של תודעה ומוח אנושי, המאפשרת יצירת מצבי תודעה חדשים (אולי מציאות מדומה שתיתפס כמציאות לכל דבר). יתכן שהתמזגות בין בני אדם למכונה הגיעה לכדי species חדש – "הומו דיגיטוס" למשל, לעומת מי שנותרו "הומו ספיינס" טבעי.

השפעת הטכנולוגיה על מוסדות וערכי הדת: כעת השאלה המרכזית היא: האם הדתות המסורתיות הצליחו להשתלב בעולם הפוסט-אנושי, או שהן שריד היסטורי? תרחיש אחד – הדתות שמרו על נוכחות סמלית: יש בתי תפילה, יש חגים דתיים שמוכרים תרבותית, אך המספרים קטנים וההשפעה על מדיניות שולית. תרחיש אחר – הדתות עברו שינוי רדיקלי והפכו למשהו חדש: אולי הן יותר פילוסופיות-רוחניות, התנתקו מסיפורים ישנים והתאימו עצמם לערכי עידן החלל (למשל, "דת הקוסמיות" שמקבלת השראה גם מן המדע). ואם אכן התהוותה דת גלובלית חדשה או מוסדות אתיים חדשים (כמתואר בסעיפים קודמים), זו התקופה שבה הם נבחנים בפועל.

עבור הנצרות, היהדות והאסלאם, שמאז היווסדן התבססו על כתבי קודש בני אלפי שנים, השימור לאורך 2000+ שנים הוא הישג לכשעצמו. אולם ב-2125, אם עדיין קיימים גרעיני מאמינים, סביר שהם מחזיקים באמונה מתוך בחירה עמוקה למרות כל הראיות המדעיות והמציאות הטכנולוגית – כלומר, אמונה נקייה יותר מאלמנטים של "אלוהי הפערים" (שנעזר בעבר בחוסר ידע מדעי). דת כזו תהיה יותר טרנסצנדנטית ומופשטת, ועשויה להתמקד בערכים ובחוויות פנימיות (כי את המעשיים אולי ממלאת הטכנולוגיה טוב ממנה). הדת יכולה להדגיש את הממד האסתטי והמוסרי שלה: טקסים, מוזיקה, קהילה, נדבנות – דברים שטכנולוגיה לא בהכרח מספקת. מדינות אולי ימשיכו לתמוך בפעילות כזו כאבן שואבת לחיבור חברתי, ללא כפייה דתית.

מצד שני, אם במקומות מסוימים הדת לא שרדה יפה, ייתכן כי מדינות תאוקרטיות ספורות נותרו כחריג – למשל, דמיינו איזור מסוים בעולם שבו קבוצה מיליטנטית השיגה השמדה של מכונות חכמות ושימרה חברת מאמינים "נקייה". מדינות אלו, אם הן קיימות, תהיינה כנראה מפגרות טכנולוגית וייתכן שבבידוד. העולם הרחב עשוי לשמרן כמו שמורות טבע אנושיות.

שמרנות דתית וקיצוניות אפשרית: בשלב הזה, קשה לדבר על קיצוניות דתית בהיקף גדול אם רוב העולם כבר מאוד שונה. סביר שהקיצונים או נעלמו בזעזועים קודמים או שהם מתבצרים בפינות מבודדות. יתכן שקיימות "מסדרי סתרים" דתיים – קבוצות קטנות שפועלות מחתרתית לשימור ידע דתי עתיק, מתוך חשש שהציוויליזציה הפוסט-אנושית תאבד משהו חיוני. בפרספקטיבה היסטורית, זה מזכיר את מנזרי ימי הביניים ששימרו כתבי יד. קבוצה כזו אולי לא תהיה אלימה אלא קהילת ידע ומסורת. אולם, אם יש קונפליקט אחרון, הוא יכול לבוא מכיוון הטכנולוגים הקיצוניים: אותם שבשלב זה אולי מבקשים לנתק כל שריד של עבר – למשל, תנועה אידאולוגית שתחתור לבטל את כל הדתות לגמרי כדי למקד משאבים בעתיד. אפשר שתהיינה שרפות ספרים דיגיטליות – השמדה מכוונת של טקסטים דתיים שלא נסרקו או שהוסתרו, או מתקפות תודעתיות (אם אפשר להשפיע על המוח, אולי לנסות למחוק אמונה). זה כמובן תרחיש דיסטופי וקיצוני.

תאוריות וסצנריואים (2100–2125):

• תאוריית ההתחדשות המטפיזית: גרסה אופטימית מאוד שבה לאחר כל הטלטלות, מתרחש "רנסנס דתי". בני אדם, או הפוסט-בני-אדם, מגיעים להבנה שטכנולוגיה לבדה אינה מספקת משמעות. דווקא כאשר לכאורה "הכל אפשרי", הנפש כמהה לקדושה ולמסתורין. לכן, סביב 2125 יש תחייה בפעילות דתית – אולי בפורמים חדשים (מדיטציות המוניות גלובליות, או פולחנים חדשים), אבל עם שורשים עמוקים. הדתות הישנות עשויות להעניק מסגרת לסוג החדש של רוחניות, ובכך לחוות עדנה. הסתברות: 25%. הדבר תלוי מאוד באיזה מצב רגשי-קיומי תהיה האנושות אז; יש שטוענים שככל שעולה רמת החיים והשליטה, משמעות החיים נעשית חמקמקה יותר, מה שעלול להפנות אנשים שוב לדת או רוחניות.

• תאוריית הכחדת הדת: תרחיש פסימי שבו עד 2125, הדת המאורגנת כמעט ונעלמת. הדורות הצעירים, בין אם אנושיים או מלאכותיים, רואים בדת פרק סגור בהיסטוריה. ייתכן שיישארו מוזיאונים ואנתרופולוגים שיחקרו את הנושא, אך לא קהילות חיות גדולות. מעט המסורות שנותרו יתמזגו במסגרות תרבותיות כלליות. הסתברות: 20%. למרות אופנת החילון, לחלוטין למחוק את הדת דורש הנחה שכל האנשים יסתפקו בתחליפים אחרים. ההיסטוריה מלמדת שהדת עונה על צרכים פסיכולוגיים וחברתיים שלא נעלמים בקלות. אולם, אם ייווצר אדם חדש מבחינה ביולוגית-נפשית, אולי צרכים אלה יפחתו.

• תאוריית הקונפלואנציה (Confluence): על פי חזון זה, ההפרדה בין דת, מדינה וטכנולוגיה מתמזגת למערכת אחת שלמה. הטכנולוגיה מתפקדת במסגרת ערכית-טקסית כמו דת, הדת אימצה לחלוטין את הכלים הטכנולוגיים והשפיעה על תכנונם, והמדינה משלבת את שתיהן באופן הרמוני. למשל, אפשר לדמיין עיר-מדינה עתידנית שבה הממשל משתמש ב-AI אבל מתייעץ במועצת אתיקה רב-דתית לגבי כל החלטה חשובה; במקביל, חיי האזרח כוללים גם ציוויים דתיים וגם שימוש קבוע בטכנולוגיה לשיפור עצמי, ואין חיץ בין השניים. ה-Confluence הזה הוא מעין תרבות סינתטית חדשה שבה הקדמה והקדושה חד הם. הסתברות: 15%. שילוב כה מלא יכול לקרות אם בני אדם (או יורשיהם) יצליחו לפתור את המתח הבסיסי בין אמונה לידיעה, בין קודש לחול. ייתכן שזה יצריך שינוי תודעתי עצום. אך יש רואים בכך ייעוד אפשרי – שהאנושות תתבגר לשלב שבו אין סתירות בין עולמה הרוחני לעולם החומרי.

ניתוח סיכוי-סיכון (2100–2125):

• סיכויים: בסיומה של מאה סוערת, עשויה להתבסס מציאות יציבה יותר. אם הדת שרדה, היא כנראה הסתגלתית ומעמיקה, ומסוגלת להעשיר תרבות פוסט-אנושית במשמעות ובמוסריות. היחסים בין דת למדינה עשויים להגיע להבשלה – מדינות יבינו את הערך בשימור מורשת דתית לצד ניהול מדעי, והדתות יבינו את גבולות תפקידן. טכנולוגיה בשלב זה עשויה אפילו לאפשר מימוש חלק מהרעיונות הדתיים (למשל, תיקון עולם בפועל על ידי ביטול סבל ומחסור). יש כאן הזדמנות ל"סגירת מעגל" היסטורית שבה המדע והאמונה מתלכדים במבט משותף על היקום.

• סיכונים: מאידך, אם לא יימצא שביל זהב, ישנו סיכון של אובדן מוחלט: אובדן הדתות והקהילות – יחד עם אובדן תחושת זהות שהן סיפקו, או לחלופין, אובדן השליטה האנושית לידי כוחות טכנולוגיים שרואים בדת מטרד. סכנה אחרת היא שקונפליקטים שלא נפתרו קודם לכן יבעבעו ויתפרצו כשהם חמושים בטכנולוגיות קיצוניות – למשל, סכסוך אתני-דתי ישן שעלול להצית השמדה המונית אם לא נשמרו מנגנוני ריסון. מעבר לכך, קיים סיכון פילוסופי: שהאנושות תאבד את עצמה, אם תיטמע כליל בתוך טכנולוגיה או אידאולוגיה חדשה, ותשכח את ערכיה ההומניים. במצב כזה, יחסי דת ומדינה יהפכו לנקודה שולית בהיסטוריה, ואת מקומם יתפסו מערכות אחרות שאיננו יכולים אף לשער.

סיכום

לאורך מאה השנים הקרובות, יחסי הגומלין בין דת, מדינה וטכנולוגיה צפויים לעבור שינויים דרמטיים, מונעים על ידי התקדמות מדעית חסרת תקדים. בחלוקה לארבע תקופות, ראינו תמונה הדרגתית: מן ההווה שבו מוסדות הדת מנסים לאמץ טכנולוגיה מבלי לוותר על ערכיהם, דרך אמצע המאה שבו האנושות תתחיל אולי לשנות את טבעה וגופי הדת יתמודדו עם מציאות טרנס-הומנית, אל סוף המאה בו קיום הדתות ייבחן אל מול בינה מלאכותית עליונה ופריצות דרך קוסמיות, ועד ראשית המאה ה-22 שבה תתכן מציאות פוסט-אנושית חדשה לגמרי.

המגמות של 100 השנים האחרונות – חילון יחסי אך לא מוחלט, התאמת הדתות לעולם מודרני, ולעיתים גם הקצנה בתגובה לטלטלות – מספקות רמזים לאופן בו תהליכים עשויים להתפתח. סביר כי הדתות המרכזיות ימשיכו להתקיים בצורה כלשהי, אם כי בתפקיד משתנה: יתכן פחות כוח פוליטי ישיר ויותר השפעה מוסרית-תרבותית. היחסים בין דת ומדינה יהיו תלויים ביכולת המדינות להגן על חופש הדת לצד קידום החדשנות, וביכולתם של גורמי הדת להפגין רלוונטיות ואחריות חברתית.

בסופו של דבר, אף תחזית אינה ודאית: ההסתברויות שצוינו למימוש תרחישים משקפות את ההבנה הנוכחית שלנו את המגמות (The Future of World Religions: Population Growth Projections, 2010-2050 | Pew Research Center), אך ההיסטוריה רצופה בהפתעות – תגליות חדשות או משברים עולמיים בלתי-צפויים עשויים להסיט את כיוון ההתפתחות. עם זאת, הניתוח דלעיל מדגיש את הצורך בדיאלוג מתמשך בין אנשי מדע, מנהיגי דת וקובעי מדיניות, על מנת לנווט את המאה הבאה באופן שממקסם את התועלת האנושית מן הקידמה המדעית, תוך שמירה על צלם האדם, ערכיו הרוחניים והמוסריים, שהדתות מסורות להם מזה אלפי שנים.